ניסיונות להשיג ויזת עסקים רוסית בטורקיה



We are searching data for your request:

Forums and discussions:
Manuals and reference books:
Data from registers:
Wait the end of the search in all databases.
Upon completion, a link will appear to access the found materials.

אמה פילפוט מתארת ​​את החוויה שלה בקונסוליה הרוסית באיסטנבול, טורקיה

אני מחליט לוותר על חיפוש אחר תשובות באינטרנט.

החבר שלי ואני רוצים לבלות חודשיים ברוסיה. באופן אידיאלי נרצה לקבל את הוויזה שלנו באיסטנבול לפני שנבלה חודש ברכיבה על חוף הים השחור לכיוון טרבזון, שם נתפוס מעבורת לילה לסוצ'י, רוסיה.

זה יכול להיות קל, מסובך או בלתי אפשרי - תלוי במה שקראת באינטרנט.

אני מחכה להודעות דוא"ל של סוכנויות תומכות בוויזה ותשובות דרך פורומים ושוקל תשובות כנגד מה שאני מקווה שאפשר.

אני משקיע זמן רב מדי במעגלים ומחליט שעדיף להגיע ישירות לקונסוליה.

תחילת יום דצמבר, מחוץ לקונסוליה הרוסית, איסטנבול

הוא לובש ז'קט שחור מלא למטה נגד הקור, ומעשן סיגריה. הוא נמצא בחלק הפנימי של שטח הקונסוליה אבל מגיע לשער לדבר איתי. מוטות הברזל השחורים השחורים מפריעים לשיחתנו.

אמנם הוא לא לגמרי לא מעוניין אבל הוא נמצא בהפסקה. דרוש קצת עבודה כדי לקבל תשובות לשאלות שלי.

אני יושב בפינה הנגדית של החדר הקטן וצופה באנשים נכנסים, מחכה בקצרה ואז מוסר את המסמכים שלהם ועוזב. אדם אחד מושפל על ספסל גבוה המונח בקיר וראשו בידיו. הוא עדיין. מעניין אם הוא בוכה, אם מצבו היה מגמד את שלי.

"אני נוסע באופניים," אני מתחיל.

"אין לי את מכתב ההזמנה."

"כן ... אני מבין שאצטרך מכתב הזמנה."

"אבל יתכן ... עם דרכון ניו זילנדי? ויזה עסקית לשלושה חודשים? "

שני טפסי בקשה מועברים דרך השערים.

זה יהיה בסדר, אני חושב.

יום לאחר מכן, מחוץ לקונסוליה הרוסית, איסטנבול.

הוא עומד היום מחוץ לשערי השגרירות. מעשן שוב. הוא נראה מעט מבולבל כשהוא מזהה אותי בין תנועת הולכי הרגל הבוקר הקלה באיסטיקלדל קדדי.

"יש לך כבר את מכתב ההזמנה?"

אני מבטיח לו, לא. הומלץ לי כי ויזת עסקים שישה חודשים תהיה טובה יותר ורציתי לבדוק אם אוכל להשיג זאת עם הדרכון הניו זילנדי שלי.

היום אני פחות בטוח בתגובתו.

הוא אמר 'אולי'.

חודש לאחר מכן, מחוץ לקונסוליה הרוסית, איסטנבול.

בוקר קר מרה. ישנם לפחות עשרים אנשים שמתרוצצים מחוץ לקונסוליה. אני עומד בחלק האחורי של התור המסודר. עשר דקות חולפות.

חבר אחר בתור פונה לדבר איתי ברוסית ואני מחייך ומתנצל בטורקית על כך שלא הצליח להבין. בן זוגה שואל אם אני דובר אנגלית. אני בתור לא נכון. אני צריך לחכות בחלל השמאלי מימין לדלת.

כולם חולקים סיגריות. הם לובשים מעילים עבים נגד הקור.

אני רואה את סוכני הנסיעות מעבירים ביניהם סכומי כסף גדולים. אני רואה מישהו מכניס לכיסו האחורית ערימה של דולרים אמריקאים גדולים יותר מחפיסת סיגריות.

מדי פעם הדלת נפתחת ואחד מסוכני הנסיעות האלה נכנס לתוכו.

אדם אחר שאני מזהה כתייר (שיער גבוה, זנגביל, תיק תלוי מעל כתף אחת) מצטרף לקהל. אני מבליחה לו חיוך.

הוא חותך מולי. אני מוזנח אל הקור ודוחף את ידי עמוק יותר לכיסי הז'קט.

איש צוות פותח את הדלת ומדבר ברוסית מהירה באש לתור המסודר. הוא נשמע לי כועס אבל במציאות אני לא יכול להבין מילה. אין לי מושג מה הוא אומר. התור מתפזר.

אני מחכה כמעט שעה. הבחור שחתך לפני מותר להכנס. אני מחליף אותו בפתח, שניהם שומרים מחוץ לצמר הרוח ונחוש להיות הבא בפנים.

בתוך הקונסוליה הרוסית, איסטנבול.

ישנם שמונה כסאות בחדר המתנה מפלסטיק על הקירות.

אני נשלח לחלון של פקיד הקצה עם מכתבי ההזמנה שלנו, הדרכונים שלנו. האיש שבתוך קופסת הזכוכית שלו אוסף את ניירותיי וסורק דרכם. הוא מוציא תדפיס A4 של מדינות וסורק אחר ניו זילנד. הוא פונה לדבר עם עמיתו שיושב בתא הבא. אני עוצר את נשימתי כשכיסאו מסתובב אלי.

"אני מצטער שאנחנו לא יכולים לעבד את זה."

"נאמר לי…." אני מתחיל. ברוגע.

אנחנו לא תושבים בטורקיה. הם יצטרכו לכופף את החוקים כדי לקבל ויזות אלה.

אני שואל אם הוא יכול לעשות משהו כדי לעזור. הוא מבקש ממני לחכות.

אני יושב בפינה הנגדית של החדר הקטן וצופה באנשים נכנסים, מחכה בקצרה ואז מוסר את המסמכים שלהם ועוזב. מעניין אם הוא בוכה, אם מצבו היה מגמד את שלי.

חמש דקות לפני שהמשרד אמור להיסגר לארוחת הצהריים, אני נקרא בחזרה לחלון הרחוק.

"אנחנו לא יכולים לעזור לך."

אני שואל אם יש משהו שהוא יכול לעשות כדי לקדם את המקרה שלי. יש לנו את המכתב. איננו יכולים לחזור לניו זילנד לקבלת הויזה. נאמר לנו שנוכל לקבל את הוויזה לכאן.

הוא שואל אם יש לי זמן. ברור שיש לי זמן.

הוא שומר את המסמכים שלי ומבקש שאחזור אחר הצהריים.

ארבע שעות אחר כך, בתוך הקונסוליה הרוסית, איסטנבול.

"אנחנו לא יכולים לעזור." הפקיד מחזיר את המסמכים, את הדרכונים.

חיכיתי אחר הצהריים אחר הצהריים בקונסוליה לשמוע את זה.

אני נשאר ליד החלון שלו ושואל שוב אם יש דרך אחרת.

אני מפנה את ראשי לעבר הבחור שאמר לי שזה יהיה בסדר. האיש המדובר יושב מאחורי דלפק הביטחון. הוא רואה שלא יצאתי מהחלון ומצטרף אלינו.

הוא אומר לפקיד שיכולתי להשיג כאן את הויזה הזו, אבל זה ייקח יותר זמן, אולי עשרה ימים. זה מה שהוא אמר לי. הפקיד מנענע את ראשו. מפעיל טיולים מצטרף לדיון.

אי אפשר לקבל את הויזה הזו, הם מסכימים.

אני מוחה, אומר להם שזו האופציה היחידה שלי.

אני שואל אם יש מישהו אחר שהם יכולים לשאול, כל דרך אחרת שהם יכולים לעזור לי. הם מבקשים ממני לחכות.

אני צונח אל חלון הפקיד. אני צופה במפעיל טיולים מאכיל צרור ענק של דרכונים דרך החריץ הזעיר שבכוס כמה מטרים משם.

יש לי את דמי הוויזה בכיס. אני נשען על הקיר, לחוץ לרדיאטור קטן. הזמן נוטף.

חברת צוות אחרת נכנסת לתא הפקידה, אישה. הם לא יכולים לעזור לי, היא מסבירה.

הם בטלפון למוסקבה. זה אותו דבר אם אזרח רוסי רצה לקבל ויזה לניו זילנד בטורקיה.

זה אסור. הם לא יכולים להפר את החוקים.

שבוע לאחר מכן, משרד סוכנות הויזה בלונדון

אני מסתכל על המפה העצומה של רוסיה על אחד מקירות התא: מדינה לא מוכרת וענקית. מישהו בטלפון מדבר על שינויים בתהליכי הרישום.

אני מחליט ללמוד קצת רוסית.

החבר שלי ואני מסכימים לעולם לא להוסיף את מה שזה עלה לנו.

בדרכונים שלנו יש מדבקות ויזה רוסיות.

אני 'מתכופף' בשקט.

חיבור קהילתי

האם אי פעם היית במצב דומה בזמן שנסעת או גרת בחו"ל?


צפו בסרטון: Russia National anthem Russian u0026 English lyrics


הערות:

  1. Archambault

    What talented message

  2. Stem

    למי לך זה סיפר?

  3. Taugami

    זו האמת.

  4. Faegar

    אכן כן. זה קורה. אנו יכולים לתקשר בנושא זה. כאן או בראש הממשלה.

  5. Meztizil

    This thought will come in handy.



לרשום הודעה


למאמר הקודם

5 סרטוני נסיעות מדהימים בזמן

למאמר הבא

בצד השני של העולם מישהו מחכה לך.