הערות העוברות דרך עירק דרך איראן לאפגניסטן



We are searching data for your request:

Forums and discussions:
Manuals and reference books:
Data from registers:
Wait the end of the search in all databases.
Upon completion, a link will appear to access the found materials.

סנדרה רומיין האחת והיחידה (MZ 251 קאנוני 2001 בצבע שמנת) כשהיא רכנה, מרופפת על ידי שודדים, על קיר מתחם המשטרה הלאומית של אפגניסטן בצ'אריקאר, אפגניסטן, במרחק של 50 ק''מ ממקום מנוחתה הסופי בבאגרם. תמונה מאת המחבר.

הערת העורך: שלושת התצלומים הבאים לקוחים מהניסיון של דניאל סי. בריט במהלך נסיגת ארה"ב מערים בעירק, דרך זיג-זג היבשתי שלו מבגדאד דרך איראן לבאגרם, אפגניסטן. מאז 2009 הוא מטייל בגובה הקרקע באזור, ואליו הצטרף הצלם וידיאו מקס האנטר בשנת 2010, ששניהם מתארים את החוויה עם סרט דוקומנטרי שעתיד לצאת לאקרנות עצמאית בשנת 2013.


27 ביוני 2010, ירי דשא בפרברי איינקווה, עירק

עשן מאש הדשא נמצא בחלל בו הקיר מערס את הדלת.

זה עוקץ את עיניי. זה שורף קו שחור בשולי המגרש היבש והמסורבל שמול הדירה.

משאיות חוצות את המגרש עם זנבות האבק הארוכים השייכים לשביטים. האבק נופל ומתיישב בבתים הכורדים הלא גמורים. לרוב רק חלונות ודלת מצד אחד. הם נראים כמו ראשים אפורים ענקיים. הצד של החלון הוא הפנים. הפתחים הגבוהים והרחבים יותר הם הפיות. לכל אחת שלוש עיניים או יותר. עובדי יום שמנים בנגלדש ושמנים מסועפים נמצאים בתוך ארובות העיניים.

הראשים נראים מטורפים או מטומטמים, תלוי באופן הבנגלדש הרזה.

+++

חתכתי את המגרש בפעם האחרונה שסנדרה רומיין נפטרה עלי, בדרכי חזרה מאינקווה עם ויסקי לשלם איתו לבעל הבית.

הבקבוק התכווץ זה לזה כשדחפתי אותה במעלה צידי כל התעלות אל דרך העפר. הצמיג האחורי שלה היה טלאי בצד, אבל זה היה בסדר אחרת. החזית הייתה קירחת והשתטחה. עוד לא תיקןתי אף אחד ממנה.

זה היה הוויסקי של גרנט והמורה, בקבוק מכל אחד. הנוצרים בחנות המשקאות מכרו גם בקבוקי פלסטיק, אך כיום אלה היו בהירים בצבע הוויסקי, כמו ליסטרין. והיום, הילד שמאחורי הדלפק נראה אשם במיוחד.

לא רציתי להיות זול מדי עם בעל הבית שלנו הפעם. מאז שעברנו הצלם וידיאו עם סטייקי העוף המתפוררים במיקרוגל שלנו, נמלים יצרו אשכולות במטבח ובחדר הקדמי.

לסנדרה רומיין הייתה קרבוריה דולפת. לקחתי את המסלול הנופי ברחוב המכוסה בזכוכית ירוקה שבורה. היא נפטרה מכיוון שהקרבורט פלט לאט לאט בכל רחבי המגפיים והכביש. לא ראיתי את זה מתקרב ונסעתי רחוק יותר ממה שהייתי צריך מכיוון שאהבתי את הרוח ואת האופן שבו האור שחה על הרסיסים.

+++

עכשיו זה היה רק ​​השמש והסלעים החמים.

כלבה כבדה.

שני קילומטרים ללכת.

הבתים לא היו מוזרים מקרוב. ידיות שנהב ושערים מתנדנדים ירוקים הסבירו את הכל.

מקרוב, מרבית הבנגלדש לא היו בעלי חיים. הם ערבבו זפת בחום וחולי בטן, נשענו מכיסי העיניים, הקיאו במורד הלחיים. האדים קיבלו אותם. בלי אופנוע, אין כאן דבר כמו רוח.

+++

עשן הוא בכל שטוח הקו השחור באורך של מאה מטרים.

ככל שהעיניים שלי מושקות יותר זה נהיה יותר.

תרנגולות בורחות מזה.

צילינדרים רוקדים במסגרת החלון.

העשן טובל בכוס המים שלי.

לשרוף את הדשא במדינה שנטועה באבק?

גברים, תשתה את זה בבנזן. הדליק את זה בצהריים. עירק לא מספיק חם באותה שעה ביום.

זה נעשה כך במשך שנים, במהלך הפגזות מטורקיה ושני עשורים של מלחמה עם איראן ואמריקה.

כדי לשמור על זה לוקח כוח.

אנחנו לא נותנים לבעיות להטריד את השגרה שלנו. אנחנו לא מתקנים שום דבר. אנחנו הולכים לעבודה ומקיאים כל יום.

+++

כשנכנסתי לחנות המשקאות הנוצריות, הדלת נתקעה בעקבי והילד בעל האשמה שמאחורי הדלפק ניגש אוטומטית לבקבוקי הפלסטיק.

הצבעתי על המורה והילד קפא והמצמץ אלי אלף פעם.

קירקוק, 11 באוגוסט 2010

בסאם, איש המשטרה העירקית המתריס. תמונה מאת המחבר.

היה בטוח שבסאם מת.

בסאם? בסאם ג'יתית '... הוא היה אדם טוב.

השירטה עם העיניים הצמודות מחקה את הכל.

שתי אגרופיו של השירטה נפגשו בסנטימטר שבין עיניו כשפרקי אצבעותיו המרובעות פונות לשמיים ואגודליו היו מסודרים זה לצד זה מעל אפו. הוא פתח את ידיו זה לזה כאילו משחרר ציפור בשבי.

"אינג'אר," אמרה השירטה.

השמש פגעה בכפות ידיו.

"רסיס," אמרה השירטה, "בסאם ..."

השירטה הצביעה על ליבו.

"רסיס, בסאם, בפנים."

כֵּן. תפסתי אותך.

השירטה הניחה לראשו ליפול על כתפו כאילו נח על צווארו הצליעה של מת.

בעין אחת פקוחה ולשונו תלויה מפיו, אמרה השירטה, "בסאם", והאחרים הינהנו ונאנחו והדליקו סיגריות.

"אל קעידה."

"פְּצָצָה."

"סיים."

כֵּן.

שניים מהם הפסיקו להנהן ושיחקו לי פורנו טורקי בפלאפונים שלהם. הם הצביעו על הכוס השמנוני של הילדה ואמרו "טוב מאוד מאוד."

שתינו מי קרח תחת חופה רטובה מחוץ לתחנת המשטרה. הם השליכו את הבד המפוספס כדי לשמור על קור רוח. אוטובוסים כחולים-לבנים מחודדים הקיפו את מעגל התנועה עם תינוק בכל חלון. נשמע קול מתכת רטט. במעלה הרחוב, גופותיהם הדוקרניות של ארבעה סדנים שהתפוצצו נחו זה לצד זה בחציון.

המגרש הריק בצד השני של המעגל היה המקום בו נערות הלכו וירדו באבק בערבי סוף השבוע, עד שהם נאספו על ידי מישהו עם חלון לחדרם, מישהי שלא חלקה את רצפת חלל השינה עם אח או אחות.

ישבנו סביב ודיברנו על בסאם והפצצה שהרגה אותו ועל נשות התינוקות של שירטה וכמה מהזונות שהיו להם.

מי הקרח הקפיאו את גרוני כך שהרגיש נפרד מגופי, באופן בו האדמה הצהובה השטוחה נחתכה משכבת ​​הגשם הלבן ללא חוט משותף אחד.

בסאם המת, האיש הטוב.

חשבתי על נשימתי ועל דרך מי הקרח אל תוך מעי.

+++

בפתח בית המשפחה, אחי למחצה האתאיסט של בסאם, ברוך הבא, קידם את פני עם ילד בן שנתיים, מוסטפא, לרגליו. דודה ענד חבוש עור שחור. מוסטפא לבש את הביטוי המרוצה והפנוי שאתה רואה על גברים נאורים בני 80.

כעבור שעה יצא בסאם מחדר השינה שלו והתיישב בכיסאו. זה היה יום שישי, הוא הצטער, הוא ישן אמר.

בסאם לא ידע שהוא אמור להיות מת.

הוא משך בכתפיו.

לפני חודשיים אירע פיצוץ במחסום. הוא נשרף ופיסת מתכת משוננת קברה את עצמה סנטימטר מלבו. בסאם לא לבש אפוד מרופד. היה חם מדי בשביל זה.

צבא עירקי הואי העלה אותו לבית החולים בגדאד שם התעורר עם שתי צלקות חדשות.

בסאם היה חי.

הוא צלה תרנגולת לדודה ואני למרות שהוא התבונן מהרמדאן.

+++

דודה אכל על הרצפה מולי.

היה טוב לראות אותו מתרגש. הבנות היו במגרש צהוב בעוד מספר ימים.

"כל כך הרבה פיציות-פיקטיביות," אמר שריקה.

המלה "חופשי" מקועקעת באדום על פנים החלק התחתון השמאלי שלו.

"ויזה שבדיה, כמה?"

דודי לא היה מעניין במיוחד לרמדאן. הוא אכל את כל העגבניות השומניות עם חתיכות קרועות של לחם שטוח ועור עוף מתוק.

"כמה אוסטרליה, כמה אמריקה?"

"אתה צריך להיות פליט."

"כמה, כמה?"

"עזוב עם 10,000 דולר אמריקאים."

"אין אנגלית."

כֵּן.

+++

מוסטפא כבר היה מוסלמי טוב.

הוא לא נגע באוכל למרות שיכולתי לראות שהוא סקרן לגבי הסיגריות. קולות האכילה שלנו קפצו מעל פניו המעגליות. המעשה בא לידי ביטוי בעיניו החומות-שחורות.

+++

עיניו של בסאם עפעפו בין הילד לטלוויזיה. הטלפון הנייד שלו צילצל עם טקסטים מפיקוד שירטה.

היו היום שתי הפצצות. החולצות המהנהנות שהיו בטוחות שבסם מתו פינו את הגופות מהשעתיים הראשונות לפני הגעתי.

הפיצוץ הנוסף התרחש בזמן שאכלנו.

הטלפון הנייד של בסאם אמר ג'יתית 7, ג'רג'ה 45.

"כמה זמן לפני עירק לביטחון," שאל בסאם.

"אולי שנתיים," אמרתי.

זה לעולם לא יהיה בטוח. המוות ורצון האל מתקבלים בקלות רבה מדי לשם כך. יש יותר מדי הנהון ואנחה.

ייסורי הבטן שלי מהנסיעה ביום התעמקו אז, ונחנקתי את עצמי בעוף שומני, עגבניות ולחם.

בריכת זהקו. תמונה מאת המחבר.


מסוף אוגוסט 2010, זכו, עירק.

עיד בזאקו שקוע. הגבעות יכולות להיות קליפורניה. הגלובוס הצבעוני המקיף את האגם חייב להיות קליפורניה. אני מחפשת בית.

האוהלים שלנו ממוקמים מעל תחנת הדלק נאוארוז בדרך המתפתלת שמובילה צפונה לרצועת בית הקפה זאקו ובסופו של דבר לגבול טורקיה.

משאבות דלק, שטיפת קרונות ומסעדת המסגדים של התחנה נמצאים מתחתינו. הכורדים העשירים שבבעלותם כולם מאפשרים לצלם הווידיאו ואני לישון על הדשא הרך בקצה האגם מעשה ידיו.

המים מגיעים כחצי קילומטר חזרה להרים. ענבים גדלים בכרם הקטן בצד המזרחי, אבטיחים וקומקאטים ופלפלים בשלים בגינה שבקצה הצפוני.

+++

בכל בוקר מתגנבת חבילת כלבים מההר כדי לרחרח את הכביסה התלויה שלנו, שתים עשרה מהם.

בכל יום החבורה בוחרת בכלב אחר שיסתובב בכרם לפני הזריחה. אחר כך הם מתכרבלים סביב אוהלינו, גם זוכת ההגרלות העקועה, והם מסתכלים עלינו בעודם חשוך.

אני שוכב על הגב, שותק, מביט אליהם מבעד לרשת, וסופר את ראשיהם. הכלבים עם הפנים של העוגות עם האוזניים המעוסות נראים כמו גנבים ישנים. הגנבים הצעירים המהירים מספיק כדי להציל את אוזניהם.

הם רעבים. הרמדאן לא נגמר מבחינתם כמו שזה היה עבור מוסלמים טובים, שצמים על פי בחירה.

הרחובות ריקים מכיוון שהמוסלמים הטובים חוגגים את סיום הסבל עם המשפחה. הם חוגגים על כבש.

פנים עוגה אחת פונה לאכול את חולצת הטריקו התלויה שלי. אחר בולע גרב.

השאר תוהים אם הם יכולים להרוג אותי. הם לא יודעים.

הם עדיין לא מטורפים, למרות שרבים חולים במרחבים קירחים בצוואר וברגליים האחוריות.

יש לי מפתח ברגים למקרה שאחד מהם ישתגע, כי השאר יבואו.

אלה הם בעלי חיים טמאים על פי האיסלאם.

כשאתה חותך בעדינות את גרונו של כלב - גרון של גיד, דם מתמוטט כמו מזרקה. דמה של חיה נקייה - כבש, עגל - זורם על היד כמו נחל.

ההבדל בין נקי למלוכלך, כך הוחלט מזמן, תלוי בחוזק הדופק ובמהירות הקצב.

הכלבים עוזבים אותי בזה אחר זה, דורסים במורד הגבעה כדי לנקות את התעלות בזבל ודברים מתים.

כשהשמש עלתה גנבתי קומקאטים ופלפלים בחולצת הטריקו העקומה שלי.

אנו קשורים לרעב, כלבי הגנבים ואני.

כמו כן, אני מקווה, בעוצמתם המכוערת של הקטניות שלנו.

+++

בעל הקרקע הגיע אחר הצהריים עם בנו כמאל ודלי בצק עטורי כדורים כדי להאכיל את דגי האגם. הילדים שהיו שייכים למשפחת הבעלים הגיעו זמן קצר לאחר מכן לשחות בבריכת הטורקיז, שנבנתה במעלה מעל האגם.

כמאל לא דיבר עם הבנים האחרים. האחרים אמרו שהוא עני. הוא לא היה אחיהם.

בזמן שהנערים האחרים התנפלו לבריכה והתעצבו מאחורי הספסל, האכיל כמאל את בצק הדגים. הוא חצה אבטיח מהגן. הוא ואני חלקנו את זה. זרקנו גם את הגלידה הבועתית לדגים.

בעל הקרקע הזיז את הסלעים בגינה כדי לאפשר לצמחים מסוימים יותר מים מאחרים והוא השתמש בחוט כדי לאגד את הגפן.

צפינו בדגים מסתובבים בגלידה במשך שעה. נראה שיש איכות עמוקה לסצינה אז עשיתי סרטון:

מלון חלול על ידי בס עירקי תוסס.

זה היה היום השני של עיד ואביו של כמאל האכיל את הדגים במיוחד והעביר את הצינור על שורשי הצמח יותר. האב עבד על עיד אך הוא עשה עבודה טובה.

בריכת זהקו. תמונה מאת המחבר.

הנערים האחרים הגיעו בבגדי חג חדשים, במיוחד ברשיים, כשהם חותכים את היד על האריח, מנסים להטביע זה את זה.

לא עבר זמן רב וכמאל התחמק. הוא הלך לקצה האגם, מחוץ לטווח הראייה. הוא ידע היכן הסתתר הדג הגדול ביותר. להוציא אותם, עם האוכל והרעש שיצא ליניקה לשיניו היה טוב יותר משחייה. בעל הקרקע ראה את ילדו כורע על הסלעים, נתן לו להיות והלך לעבר הכרם להתפלל.

כמאל נעלם עד שקולות הרגליים על המתכת, הולכות על אחים, הצעקה וההתזה שלפו אותו החוצה.

הוא פסע על צלע הבריכה וצפה בנערים האחרים מעיזים אחד את השני במקלט השמש המפותל, על שפת הגג הגלימי שאחזו בבהונות מפותלות עד שהם משחררים את עצמם לאוויר.

כמאל הושתרה על ידי כל גופה שנופלת.

הצעקה:

"אללה AKBAaaar!"

מתיז הטורקיז.

אין דבר טוב יותר משחייה, אין דבר יותר מעמיק.

חיבור קהילתי

לקבלת מידע נוסף על עבודותיו של דניאל בריט, בקר ב DanielBrittPhoto.com


צפו בסרטון: The Jewish Education in Babylon Iraq - החינוך היהודי בבבל, מרכז מורשת יהדות בבל


למאמר הקודם

נצנצים, שמיים, שיקום מתים וערכו של גללי באפלו

למאמר הבא

הרכבת יוצאת מקרקוב