מה הופך את הנסיעות לחו"ל לייחודיות, ומדוע האמריקאים צריכים לעשות זאת?



We are searching data for your request:

Forums and discussions:
Manuals and reference books:
Data from registers:
Wait the end of the search in all databases.
Upon completion, a link will appear to access the found materials.

מדוע כל כך חשוב למטיילים ולבלוגרי נסיעות שאמריקאים עושים או לא נוסעים לחו"ל?

יש הרבה נימוקים מדוע אמריקאים לא נוסעים לחו"ל. בלוגרי נסיעות משערים אם זה פחד מעולם גדול, מפחיד, או בורות מתרבויות אחרות, או זמן חופשה קצר, או העובדה הפשוטה שיש הרבה דברים לעשות בארה"ב בלבד. זה אולי כל אותם גורמים יחד, אבל זה לא מה שמעניין אותי. מה שמעניין אותי זו ההנחה שמאחורי כל השערות האלה - ההנחה שאמריקאים צריכים לנסוע לחו"ל.

בהתחלה רציתי להטיל ספק בהנחה הזו, מכיוון שפגשתי המון אמריקאים שיכלו (ולשמח היה) לתקתק את כל המדינות בהן הם ביקרו, לרשום את כל המשפטים והתלאות ופריצות הדרך הצפויות שהיו להם, מתלהב על כל הגרפיקה והתזכיות והחפצים שהם קנו ומתנדנדים על האותנטיות הפשוטה והיקרה של "המקומיים", ואני לא מוצא שום דבר מהפכני או חינוכי במיוחד בנושא.

למען האמת, אני חושב שזו כמעט אותה דינמיקה ישנה בין ארה"ב לבין העולם שהתרבו פעם נוספת - חוויות מתכלות פשוטות, סחורות התרבות, רואים-מה-כבר-הונחנו על ידי המדיה- לראות לעומת לחקור מה יש.

אבל אני מקווה שאני לא כל כך ציני או כל כך פומפוזי עד להתעלמות מוחלטת מהפוטנציאל של טיול לחו"ל - בעוד שאני לא רואה את זה כתרופת הרוח למדיניות החוץ המעוותת של ארה"ב או מההשקפות המעוותות שיש לאמריקאים רבים בעולם, אני גם חושב שזה טומן בחובו פוטנציאל עצום ליצור שינוי חיובי, בונה. באמצעות "שינוי" אני מתכוון לשינוי בדרך בה אמריקאים חושבים, נניח, מאיפה הקפה שלהם מגיע, או שינוי בדרך שהם חושבים על תרבות אוכל אמריקאית שנשענת על תלות לא בריאה בתירס מעובד ובמיקרוגל.

פגשתי המון אנשים שעברו טרנספורמציות בחו"ל והתחלתי, לאט לאט, לראות את עולמם ואת העולם בסך הכל מזוויות שונות. הם אולי התחילו לעקוב אחר החדשות על סין או מקסיקו בזהירות רבה יותר ולחפש נקודות מבט שונות. הם התוודעו להשפעה של סובסידיות תירס בארה"ב על האנשים שפגשו ושוחחו איתם בכפרים מקסיקניים בדרום. הם רואים את זה וואו, יש לי המון דברים בבית שלי ובאנשים האלה, נראה שהם מסתדרים מצוין בלי צורך ללכת למטרה כל יום אחר למשהו חדש.

זה כמובן לא נתון. אני לא חושב שלמישהו יש זכות להצהיר מה מטייל צריך או לא צריך ללמוד, צריך או לא צריך לראות. אבל פגשתי המון אמריקאים שחיפשו הנחות משלהם ודרכי ההבנה שלהם את העולם, תוך שהם מפרקים את השקפותיהם התרבותיות שלהם, ומגיעים עם הבנה הרבה יותר מורכבת, אמפתית, של הקשרים בינם לבין המקומות שהם ביקרנו.

ואני חושב שתהליך זה, של הזדהות עם אנשים מנקודות מבט תרבותיות, חברתיות וכלכליות שונות מאוד, הוא בבסיס המסע לחו"ל. זה מה שמבדיל לעתים קרובות נסיעות לחו"ל מנסיעות פנים - נסיעות לחו"ל דורשות כל כך הרבה קפיצות אל הלא נודע.

ישנם האלמונים העיקריים, השפות והתרבויות וההיסטוריות הלא ידועות, אך ישנם גם האלמונים הקטנים יותר; איך מייצרים קני אורז או סוכר, צמחי המרפא שאנשים משתמשים בהם לתרופות, הכפרים הנטושים שבהם נאלצו אנשים להגר למדינות אחרות. ונסיעה לחו"ל היא תהליך חפירת האלמונים האלה, העלאתם אל פני מוחו של האדם, בתקווה ליצור איזה גשר חדש של אמפתיה וחמלה.

אז אני לא בטוח שזו האחוזים והסטטיסטיקה שחשובים, אני לא בטוח שמדובר בחותמת הדרכון של מישהו - אני חושב שזו דרך הראייה והתשאול שהופכת את נסיעות לחו"ל לשונות, ויש לה כל כך הרבה אנשים הגנה נחרצת על מעשה חציית הגבולות. זה הדחיפה אל הלא נודע, והחזרה הצנועה, המחשבה, הפגיעה, וכן, בדרכים שהן מודעות ומורגשות מעורפלות, השתנו.

חיבור קהילתי

מה אתם חושבים, קוראים? האם לדעתך נסיעות לחו"ל הן מטבען חינוכיות? מה היו החוויות שלך מעבר לים? אתה חושב שאמריקאים חוששים מנסיעות לחו"ל?


צפו בסרטון: איך למצוא טיסות זולות


למאמר הקודם

תשכחו מהיעד, התמקדו במסע

למאמר הבא

הישאר רגוע והמשיך בקינגסטון